מונטסורי אמרה כי “לעיתים אנו שוכחים שהדימיון הוא הכוח לגילוי האמת". פעמים רבות אנשים טועים לחשוב כי הגישה המונטסורית מתנגדת לדימיון כשלמעשה ההיפך הוא הנכון. מונטסורי מחשיבה את הדימיון כאחת הנטיות הטבעיות החשובות של האדם. הדימיון מאפשר לנו לחזות ולצפות את שעתיד לקרות. רק אדם המסוגל לדמיין את מה שעשוי להתרחש, יהיה חופשי להתנסות ואף ירגיש בטוח לטעות. 
הדימיון  הוא חלק מכל אחד ואחת מאיתנו מרגע הלידה, וככל שהילד צובר חוויות והתנסויות רבות יותר בשנות חייו הראשונות, כך הוא יהיה חופשי יותר לדמיין. חשוב לומר כי דימיון אינו פנטזיה וההבחנה בין פנטזיה לדימיון חשובה במיוחד כשמנסים להבין את מקום הדימיון בגישה המונטסורית. 
פנטזיה היא כל מה שאין לו קשר עם המציאות: גיבורי על, חיות שמדברות וכדומה. הדימיון תמיד יהיה מעוגן ומבוסס במציאות, ולכן, הוא בעל חשיבות מכרעת בהתפתחות הילדים. 
עד גיל שש, אנו נותנים לילדים את המציאות בצורה השלמה והמלאה ביותר. הילד בגילאים אלו, הוא לומד חושי. הוא לומד על הסביבה ועל המציאות שלו דרך החושים. אנו נרצה לתת לו את המציאות דרך כל החושים, על מנת שבשלב מאוחר יותר הוא יוכל להבין בצורה עמוקה מושגים מופשטים. כל החוויות, ההתנסויות והגירויים של הילד, מעודדים אותו לחשיבה יצירתית ויצרנית. 
כאשר שואלים "למה אין משחקי דימיון בגן מונטסורי?", מתכוונים לסוג מסויים של משחקי דימיון. כשלמעשה, כל משחק מערב את הדימיון. ילד שיש לו הבנה וחשיפה טובה של המציאות, יוכל לדמיין כל דבר. על מנת לתמוך בפיתוח הדימיון אנו נציע לילדים חוויות והתנסויות שיאפשרו לילד לקבל כמה שיותר ידע על העולם. במקום "לחתוך" בננה מפלסטיק, לחתוך בננה אמיתית, במקום לדמיין "מסיבת תה" להכין תה ולעשות מסיבת תה אמיתית. 
ילדים וילדות בגילאי בית הספר היסודי, ניחנים במתנה מיוחדת, ד"ר מונטסורי כינתה זאת "כוח הדימיון", זהו הכוח המניע אותם לגלות את האמת. הם יכולים לדמיין מקומות שבהם לא היו מעולם, ותקופות מן העבר, הם מעריצים גיבורים, מחפשים הרתפקאות ובעזרת כוח הדימיון, הם יכולים גם לדמיין, להמציא ולברוא את העתיד. אנו מאפשרים ויוצרים עבורם סביבה שתגרה את הדמיון שלהם, סביבה שתמשוך את הסקרנות ותעודד את החקר והגילוי. 
זוהי הסיבה שד"ר מונטסורי יצרה תרשימים וציורים אימפרסיוניסטים רבים, שיגרו את הדימיון והמחשבה. החינוך המונטסורי עשיר בסיפורים מעוררי דימיון, בהם השמש, האוויר, המים וההרים מתווכחים בינהם, סיפורים בהם בתוך העלה חבוי מפעל לייצור מזון לצמח ועוד סיפורים רבים ונפלאים. הסיפורים והתרשימים יוצרים חווייה משמעותית לילדים ומחזקים את שתי הרגליים הפסיכולוגיות של הילדים: כוח הדמיון והיכולת להפשטה. שני הכוחות הללו פועלים ביחד ותומכים בהתפתחות של הילדים בשלב ההתפתחותי השני. 
בני ובנות הנוער, כבר מתכננים את העתיד שלהם בחברה ואיך הם ייהפכו את החברה למקום טוב יותר. הם יכולים כבר אט אט לדמיין את התרומה שלהם, הם רוצים להתארגן ולהתאגד לקבוצות בתנועות הנוער או בעמותות שונות, כי יש בהם דחף אמיתי להשפיע על העולם. הם לא היו יכולים לעשות זאת, אילמלא דמיינו עולם טוב יותר, בזכותם. 
"סוד החינוך הטוב הוא לראות במוחו של הילד שדה פורה שאפשר לזרוע בו זרעים, לצמוח בחום הדמיון הלוהט. מטרתנו אפוא אינה רק לגרום לילד להבין, ועוד פחות מכך להכריח אותו לשנן, אלא לגעת בדמיונו כדי להלהיב אותו עד עמקי נשמתו"   מריה מונטסורי, לחנך את הפוטנציאל האנושי, עמ' 11
הדימיון הוא כל מה שמאפשר לנו להתנסות, לחקור, לחזות ולהעריך את הצעדים הבאים שלנו. 
הדימיון עוזר לנו לרכוש את השפה, את ההבנה של מושגים מופשטים במתמטיקה ואת היכולת שלנו לפתור בעיות ולחשוב על פתרונות. 
ד"ר מונטסורי ביקשה מאיתנו, המבוגרים, כאשר אנו מתבוננים בילדים, לראות את האדם שעדיין לא כאן. את סך כל הפוטנציאלים הטמונים בו. האם אנו מסוגלים לכך? להתבונן, בלי להפריע, לדמיין את העתיד, לתת את הכלים הנכונים ולסמוך על הילדים והילדות שלנו שהם הם העתיד? 
דווקא בימים כאלו, אם נוכל לרגע לדמיין זאת, כולנו נתמלא בתקווה.