ד"ר מונטסורי נולדה בשלהי המאה התשע עשרה, תקופה בה בתי הספר מילאו תפקיד מרכזי בהכשרת העובדים העתידיים. באותה עת, החינוך הרשמי החל מגיל שש ברוב המדינות, והיה נחלתם של בני המעמד הגבוה והבינוני בלבד. בהתאם לרוח התקופה, ניתנה עדיפות להשכלת הבנים על פני השכלת הבנות.

התקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה התאפיינה בפריחה אקדמאית, בשל ההתפתחות המהירה של המפעלים והתעשיות השונות. מקצועות המדע והנדסה שיגשגו ובאווירה זו, גדלה הילדה מריה מונטוסרי. כבת יחידה להורים משכילים, היא זכתה לקבל השכלה טובה ובזכות תמיכתה המשמעותית של אימה בשילוב יכולתיה האינטלקטואליות הגבוהות וקורטוב של תעוזה ואומץ, החלה מריה להראות את ניצני החשיבה המקורית והחלוצית בתחומי החינוך. בצעד נועז השתלבה מריה בבית ספר תיכון טכנולוגי, כנערה היחידה בכל המחזור שלה. שם התאהבה במקצועות המדעים. בניגוד גמור לעמדתו של אביה השמרן, מריה הייתה נחושה ללמוד רפואה.

לאחר מאבקים ממושכים היא הצליחה להתקבל לבית הספר לרפואה באוניברסיטת רומא , וסיימה את לימודיה בהצלחה בשנת 1896. בעבודתה כרופאה פסיכיאטרית, החלה מריה מונטסורי לעבוד עם ילדים, להשתמש בכלים המדעיים שלה, לערוך תצפיות מדעיות עליהם ולתעד את המימצאים שלה. מונטסורי זכתה ללמוד אצל חוקרי חינוך מובילים בצרפת כגון, סגאן ואיטרד שם גיבשה את תפיסותיה לגבי העבודה המוחשית-סנסורית עם הילדים. אולם, רק בשנת 1907, כאשר פתחה את "בית הילדים", גן הילדים הראשון שלה, היא זכתה להגשים את רעיונותיה החינוכיים הלכה למעשה, ובכך להביא לידי ביטוי את הרעיונות שלה לגבי דרכי החינוך לילדים צעירים.

מונטסורי המשיכה לתצפת וללמוד על ומילדים לאורך כל שנותיה. מונטסורי ראתה במוסדות החינוך בית מייטבי לילדים (ולאנשי החינוך). היא יצרה סביבה מותאמת לצרכים הפיזיים, האינטלקטואלים, הרגשיים והחברתיים של כל ילד וילדה. בית, בו הריהוט מותאם בגודלו לילדים ולילדות, ונגיש עבורם. מקום בו הסביבה מותאמת לצרכים הפיזיים, האינטלקטואליים, הרגשיים והחברתיים של כל ילד וילדה. מונטסורי יצרה סביבות לימודים שבהן ניתן מענה לכל אחד מהצרכים הללו, ללא העדפה של צורך אחד על פני האחר. מונטסורי האמינה, כי מוסדות החינוך הם בית עבור אנשי ונשות החינוך הטובים ביותר, כאלו שמוכנים ללמוד, להשקיע ובאמת לסמוך על הילדים ולתמוך בהתפתחות שלהם. מוסדות החינוך הינם מקום לגילוי, לחקר, לטעות ולתהות. מקום שיש בו חופש ללמוד, לשאול שאלות, להסתקרן, בתוך גבולות ברורים.

לשיטתה, תפקידו של בית הספר הוא המקום בו הילדים והילדות מתכוננים לחיים עצמם. מונטסורי כתבה: "אין להבין את המילה חינוך במובן של הוראה אלא של תמיכה בהתפתחות הפסיכולוגית של הילד". אם אנו מבינים את המילה "חינוך" כפי שראתה ד"ר מונטסורי, אנו נבין את מקומם של הגנים ובתי הספר, של אנשי ונשות החינוך בחייהם של הילדים והילדות. חינוך על פי מונטסורי, הינו דרך חיים שרואה את הילד כמבוגר של העתיד, ואם אנו רוצים לדאוג לעתיד, למבוגרים שיהיו כאן גם אחרינו, עלינו להשקיע בחינוך הדור הצעיר. אף שמונטסורי לא הייתה היחידה או הראשונה שעסקה בנושאים אלו, היא הייתה מהראשונות שהבינו את חשיבות ההסתכלות השונה על הילד. תובנותיה ומסקנותיה, שנבעו מתוך התצפיות שערכה על שלבי ההתפתחות של הילדים השפיעו גם על יצירת גני הילדים ובתי הספר שהקימה . יותר ממאה שנים חלפו מאז פתחה מונטסורי את גן הילדים הראשון שלה. העולם השתנה, אך צרכי הילדים נותרו דומים והתפתחות הילדים נותרה כשהייתה, בכל מקום ובכל זמן. עם פתיחת שנת הלימודים נאחל לכל הילדים והילדות, לאנשי ונשות החינוך, ולכל ההורים – מי ייתן ושנה זו תביא עימה את כל מה שהילדים שלנו זקוקים – בית חינוך מייטבי שבו לכל אחד ואחת גדול כקטן כמקום לממש את הפוטנציאל האישי הטמון בהם. שנת לימודים פורייה, שלווה, מרתקת שבה נצעד צעד אחד נוסף למען הילדים והילדות שלנו.